עצירות בדרך לאילת עם ילדים – המקומות שבאמת שווים עצירה
הנסיעה מהמרכז לאילת היא בערך ארבע שעות. הפיתוי הוא לפרק אותה להרבה עצירות קטנות — וזו בדיוק הטעות.
עצירה עולה יותר מהזמן שהיא לוקחת. יש את ההאטה, החניה, הירידה מהרכב, השירותים, ואז חמש דקות של לשכנע את כולם לחזור פנימה. עצירה של "רבע שעה" היא בפועל ארבעים דקות. שלוש כאלה, והנסיעה של ארבע שעות הפכה לשש.
עדיף אחרת: עצירה אחת או שתיים טובות באמת, שכולם יוצאים מהן במצב רוח אחר. לא כל מקום שיש בו חניה ושירותים — אלא מקומות שמוסיפים משהו לנסיעה. את השאר עוברים.
סידרנו כאן שתים עשרה עצירות לפי סדר הנסיעה, עם הדברים שקשה למצוא במקום אחד: כמה זמן זה באמת לוקח, אם יש שירותים, ומתי המקום נסגר. שעות הסגירה הן החלק שהכי מפיל משפחות — יותר מהמרחק.
שימו לב לכביש. אחרי באר שבע הדרך מתפצלת: כביש 40 עובר דרך הר הנגב ומצפה רמון, וכביש 90 עובר דרך הערבה. הם נפגשים שוב רק לקראת אילת.
לכל עצירה כאן מסומן באיזה כביש היא נמצאת. הרבה משפחות יורדות בכביש 40 וחוזרות בכביש 90 — כך רואים את שני הצדדים בלי לנסוע פעמיים.
עד באר שבע
כשעה וחצי מהמרכז · הקטע המשותף לשני המסלולים. אחרי כאן בוחרים כביש.
פארק נחל באר שבע
אגם אמיתי בלב באר שבע, עם מדשאות רחבות ומתקן טיפוס גדול עם גשרים ומגלשות. אפשר גם לשכור סירות פדלים ואופניים — זה בתשלום, ופועל בשעות מוגבלות.
זו עצירה שדורשת כניסה לעיר, אז היא משתלמת רק אם אתם מתכננים להישאר בה באמת. בקיץ — בוקר מוקדם בלבד; אין כמעט צל על המדשאות בצהריים.
למה אנחנו אוהבים את המקום: זו העצירה היחידה בקטע הצפוני שהילדים יוצאים ממנה עייפים באמת. וזה בדיוק מה שאתם רוצים לפני שלוש שעות ברכב.
הר הנגב — שדה בוקר ועבדת
כשעתיים עד שעתיים וחצי מהמרכז · כביש 40 · שלוש עצירות קרובות זו לזו. אל תנסו את שלושתן — בחרו אחת.
קבר בן גוריון ותצפית נחל צין
שביל קצר של שלוש מאות מטר בלבד, מוצל בעצי חרוב וזית, ובסופו רחבה שנשקפת ממנה בקעת צין. הילדים לא מספיקים להתלונן לפני שמגיעים.
יש שירותים, שולחנות פיקניק מוצללים, ומרכז שירות עם גלידות ושתייה קרה. פתוח בשעות האור, בלי תיאום מראש.
למה אנחנו אוהבים את המקום: זו העצירה עם יחס התמורה־למאמץ הכי טוב בכל הדרך. חמש דקות הליכה, ונוף שילדים זוכרים.
גן לאומי עין עבדת
עצירת הטבע האמיתית של הדרך — קניון עמוק עם מעיין בתחתיתו. המסלול הקצר, שמונה מאות מטר הלוך וחזור עד המעיין, מתאים גם לבן חמש. המסלול הארוך כולל סולמות מתכת תלולים — לא איתם.
יש מבואה תחתונה ומבואה עליונה, וכרטיס אחד מכסה את שתיהן. אם החום כבד, אפשר להסתפק בתצפית מהמבואה העליונה בלי לרדת בכלל.
למה אנחנו אוהבים את המקום: אחרי שעתיים של מדבר חום ושטוח מבחוץ, הירידה לקניון ירוק עם מים היא הפתעה אמיתית — לילדים ולנו.
עין עבדת נסגר לכניסה מוקדם מהצפוי. השער נסגר לכניסה שעה וחצי לפני שעת הסגירה — לא שעה, כמו ברוב הגנים. בקיץ, הכניסה האחרונה למסלול הקצר היא סביב אמצע אחר הצהריים.
עוד שני דברים שהורים מגלים במקום: אסור להיכנס למים ואסור לאכול בשטח הגן. אם הבטחתם לילדים שכשוך — עדיף לתקן את הציפייה מראש.
גן לאומי עבדת
עיר נבטית עתיקה על גבעה, אתר מורשת עולמית של אונסק"ו. הדבר שהופך אותה לאפשרית עם ילדים בקיץ: בקופה מקבלים כרטיס לפתיחת השער, ועולים לגבעה ברכב — בלי טיפוס בשמש.
למעלה יש רחבת תצפית מוצללת ושבילים סלולים. יש גם מסלול משפחתי קצר וחוברת פעילות לילדים. עם זאת, רוב האתר חשוף לשמש, אז זו לא עצירת אמצע־היום של יולי.
למה אנחנו אוהבים את המקום: זה אחד המקומות הבודדים שבהם ילדים מבינים לבד למה מישהו בנה עיר דווקא כאן. הנוף עושה את ההסבר בשבילכם.
מצפה רמון
כשעתיים ושלושה רבעים מהמרכז · כביש 40 · נקודת התדלוק האחרונה שכדאי לסמוך עליה לפני הדרום.
תצפית המכתש
עשר דקות. אתם חונים, הולכים כמה מטרים אל שפת המכתש, ורואים בור באדמה שאי אפשר להסביר בתמונה. לאורך השפה יש טיילת עם כמה נקודות תצפית ופסלים סביבתיים.
שימו לב שהחניה במצפה רמון היא לרוב חניה כחולה בתשלום.
למה אנחנו אוהבים את המקום: מכל מה שיש במדריך הזה, זה מה שהילדים מזכירים אחר כך. עשר דקות שמחזיקות שנים.
חוות האלפקות
מאות אלפקות ולאמות, ולצידן סוסים, גמלים וחמורים. מאכילים אותן מכף היד, ואפשר גם לראות את מפעל הצמר. אין קושי פיזי ואין הליכה ארוכה.
בתקופת חופשות בית הספר החווה פתוחה בכל ימות השבוע; בשאר השנה רק בחלק מהימים. אין צורך בהזמנה מראש למשפחות.
למה אנחנו אוהבים את המקום: אם יש עצירה אחת במדריך הזה שנבנתה בדיוק לגיל של הילדים שלכם — זו היא. ילד בן שש שמאכיל אלפקה מכף היד לא צריך שום דבר נוסף.
הערבה
כשעתיים ושלושת רבעי עד שלוש שעות וארבעים מהמרכז · כביש 90 · כאן החום הכי כבד, וגם העצירות הכי טובות.
פארק ספיר
מאה וחמישים דונם של אגם, מפל, מדשאות וחורשת עצי באובב — באמצע הערבה. יש שולחנות פיקניק מתחת לדקלים שנותנים צל אמיתי לאורך היום, וגם גן פסלים ומטוס קטן.
הוא לא נראה מהכביש, וקל לפספס אותו. בוייז מחפשים "פארק ספיר". הכניסה חינם והפארק פתוח כל שעות היממה.
למה אנחנו אוהבים את המקום: זו העצירה הכי נדיבה בדרך — הכל בה חינם, יש צל, יש מים, ואף אחד לא מנסה למכור לכם כלום. בערבה זה מרגיש כמעט לא הגיוני.
פונדק יטבתה
מתחם המסעדה והחנות שליד הכביש — ולא, זו לא סתם תחנת דרך. יש אולם ממוזג גדול, מטבח בשרי ומטבח חלבי כשרים, וגלידריית ג'לאטו שמייצרת כל בוקר מחלב המחלבה.
בחוץ יש מקומות ישיבה מוצללים וגן שעשועים חינם עם מתקני טיפוס ומגלשות. השילוב הזה — מזגן, אוכל אמיתי, שירותים וגן — הוא נדיר מאוד בקטע הזה של הכביש.
למה אנחנו אוהבים את המקום: בצהריים של יולי בערבה, זו פשוט העצירה שמצילה את היום. אנחנו כבר לא מתביישים לתכנן סביבה.
שמורת חי בר יטבתה
ספארי מדברי שעוברים בו ברכב הפרטי שלכם, בלי לצאת ממנו. רואים ראמים לבנים, פראים, צבאים ויענים מקרוב. מתאים לכל סוג רכב, לא צריך רכב שטח. לפני כן יש מרכז מבקרים ממוזג עם סרט קצר.
זו העצירה שעובדת דווקא בשעה הכי חמה, בדיוק כי לא יוצאים מהמזגן. מומלץ להירשם מראש — בעומס, מי שנרשם נכנס קודם.
למה אנחנו אוהבים את המקום: חיה אמיתית במרחק שני מטר מהחלון, בזמן שבחוץ ארבעים מעלות ובפנים נעים. אין הרבה מקומות שמצליחים בזה.
שני דברים שכתובים בהמלצות ישנות ולא נכונים היום.
חוות האנטילופות בצופר סגורה לפעילות תיירותית מתחילת 2026, לפי הודעה באתר שלהם. היא עדיין מומלצת בהרבה מדריכים ברשת.
אין האכלת טורפים בחי בר. מרכז הטורפים נסגר לפני שנים, והמידע הזה עדיין מסתובב. מה שיש הוא הספארי ברכב — וזה מצוין בפני עצמו.
הקטע האחרון לפני אילת
כשלוש וחצי עד ארבע שעות מהמרכז · כאן כבר כולם רוצים להגיע. עצירה אחת, לא יותר.
פארק תמנע
אגם עם סירות פדלים, עמודי שלמה, מילוי בקבוקי חול צבעוניים ומסלולים בכל רמה. הפארק ענק, והמעבר בין האתרים נעשה ברכב שלכם — זה לא מקום שמסתובבים בו ברגל.
נאמר את זה בכנות: תמנע הוא לא באמת עצירה, הוא יעד. אם אתם עוצרים בו בדרך, תכננו לפחות שעתיים, ואל תתכננו עוד שום דבר באותו יום.
למה אנחנו אוהבים את המקום: באוגוסט הפארק עובר לפעילות אחר הצהריים והערב, כולל צפייה בכוכבים בלילה. בקיץ זו הדרך הנכונה לעשות אותו — לא בבוקר.
חולות סמר
דיונת חול אמיתית, כעשרים דקות מאילת. אין מתקנים, אין קופה, אין כלום — רק חול שאפשר להתגלגל בו ולהתרוצץ עליו. הילדים מבינים מה עושים שם בלי שאף אחד מסביר.
אין צל בכלל ואין שירותים. בקיץ זה עובד רק מוקדם בבוקר או לפני השקיעה.
למה אנחנו אוהבים את המקום: אחרי ארבע שעות של ישיבה, עשרים דקות של ריצה על חול עושות לילדים יותר טוב מכל אטרקציה בתשלום.
פונדק נאות סמדר
למי שיורד בכביש 40 — מסעדה צמחונית אורגנית, בית קפה, גלידה בעבודת יד וחנות משק. מסביב יש גינה מוצלת רחבה עם בריכת נוי, שהילדים מסתדרים בה לבד בזמן שאתם יושבים.
אין תשלום כניסה לפונדק עצמו. יש גם בית אומנויות בתשלום, אבל הוא דורש הזמנה מראש ומכוון פחות לילדים.
למה אנחנו אוהבים את המקום: זו עצירת האוכל היחידה בכביש 40 שמרגישה כמו מקום, ולא כמו תחנה. הגינה המוצלת עושה את ההבדל.
ומה קורה בין העצירות
אחרי שבוחרים איפה לעצור, נשארת השאלה הפחות נעימה: מה עושים בשעה וחצי שבין עצירה לעצירה. זה החלק שאף מדריך עצירות לא פותר, כי הוא לא קורה בשום מקום מסוים — הוא קורה בתוך הרכב.
אספנו משחקים לילדים באוטו בדיוק בשביל הקטעים האלה, וגם כמה דרכים לעבור נסיעה ארוכה בלי לספור דקות.
ויש גם גישה אחרת לגמרי: במקום להמציא משהו חדש בכל קטע, לתת לילדים משחק אחד שמלווה את כל הדרך — רמזים שנאספים לאורך המסלול, וחידות שנפתחות לפי המקום שבו אתם נמצאים. זו בדיוק המטרה של מסע האוצר, וגם העצירות עצמן הופכות בו לחלק מהמשחק.
המידע כאן נאסף ואומת מול המקורות הרשמיים ביולי 2026, אבל שעות פתיחה ומחירים משתנים — במיוחד בין קיץ לחורף ובחגים. לפני שאתם מתכננים יום שלם סביב מקום מסוים, שווה דקה באתר הרשמי שלו.